מחמאות או לא להיות

---

Joe Cocker - You are so beautiful

---

בשנת 1974 נכתב השיר you are so beautiful ע"י בילי פרסטון, פסנתרן מחונן שניגן עם כל השמות הגדולים, בעודו שרוי במצב רגשי מטלטל בחייו. זה היה שיר ארוך הרבה יותר שבא לבטא דרך מוזיקה את אהבתו למישהו ששמר בסוד, מאחורי ארון סגור, בעודו נאבק בזהות שלו ובחייו הכפולים.

לימים הקליט את השיר ג'ו קוקר, הזמר בעל הקול הצרוד והעמוק, לאחר שחתך בתים מהשיר והפך אותו לפשוט וצלול, קצר ועמוק, קצת כמו תפילה חרישית.

עבורי השיר הזה מסמל הישג:

זהו השיר היחיד אי פעם שבעלי הסכים לרקוד איתי לצליליו, 3 דקות שלמות!

בסה"כ הייתי צריכה לומר I Do בשמלה לבנה מול 150 אנשים. 

בקטנה.

היה שווה.

אז למה בחרתי את השיר הזה חוץ מזה שהוא יפה ומרגש?

כי יש בו מסר חזק מאד שאימצתי לחיי לפני שנים רבות ואני סופר גאה בו:

היכולת לעמוד בפני מישהו או מישהי שאני אוהבת ופשוט לומר להם כמה הם יפים בעיני.

בלי תנאים ואותיות קטנות.

אז מתי בפעם האחרונה מישהו אמר לך כמה את יפה? כמה אתה מהמם?

בלי "אבל",

בלי תנאים,

לא כי עשית משהו,

בלי סאב טקסט.

אם צריך לחשוב על זה יותר מדקה, סימן שהגיע הזמן לומר למישהו 

.You are so beautiful to me

זה יכול להיות חבר טוב, אחות בנשמה, מישהו שלא ראיתם מזמן, קרוב משפחה.

לומר למישהו כמה הוא יפה לדעתכם זה ממש לא עניין של רומנטיקה,

אלא דרך לומר - אני רואה אותך כפי שאתה,

ואתה לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה,

והכי חשוב, תישאר בדיוק כמו שאתה.

אז עזבו את המחוות הנדושות והדביקות של ט"ו באב, ולנטיינס ודומיהם, וחשבו מי הייתם רוצים שידע, שהוא הכי יפה בעיניכם, ככה סתם, בלי סיבה.

הרשימה שלי כבר מוכנה.